הלכה ברורה וידועה היא, ומקובל הדבר כמובן, כי ביומו הגדול - יום החתונה, מתחת לחופה, ובאחד הרגעים המרגשים שחווה בן אנוש סביר בחייו, מעניק החתן טבעת נישואין לכלתו החסודה. טבעת הנישואין, היא למעשה אחת משלוש הדרכים לקדש את האישה.
עד כאן הכל ברור, אך שאלה החוזרת על עצמה בקרב כלות טריות לא מעטות, היא האם ובאיזה עיתוי ניתן לתת לחתן טבעת נישואין. במאמר זה ננסה למצוא תשובה מספקת.
לפי ההלכה, נתינת טבעות הנישואין מהחתן לכלה יוצרת למעשה את פעולת הקידושין . אחרי פעולה זו הופכים
הגבר והאשה שמתחת לחופה לבעל ואישה בקדושה ובטהרה. וזאת לאחר שהאישה הביעה את הסכמתה המלאה לקבל את טבעת הנישואין לשם קידושין. נתינת טבעות הנישואין על ידי החתן מלווה באמירת המשפט "הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל".
לא ניתן לאפשר לכלה לתת טבעות לחתן במקביל כיוון שהדבר עלול לערער את כל מעשה הקידושין ההלכתי.
אפשרות מקובלת על זוגות רבים היא הענקת טבעות הנישואין לבעל על ידי אישתו, בסיום הטקס לאחר שבירת הכוס, בתור מתנה המביעה אהבה. וזאת לאחר שהרב הודיע שהטקס ההלכתי הסתיים. בשלב נתינת טבעות הנישואין יכולה הכלה לומר פסוקים שונים. מקובל לומר את "אני לדודי ודודי לי".
יש רבנים המאפשרים נתינת טבעת על ידי הכלה בסוף הטקס, על פי ההצעה הנ"ל ויש שאינם מאפשרים. חששם הוא שמא הדבר יתפרש כפעולה הלכתית, אשר בשיטת "המדרון החלקלק" יכול להגיע לידי החלפת טבעות הדדית דבר הנוגד את ההלכה ועלול לפגום בכשרות טקס הנישואין כולו. בכל מקרה מומלץ לשוחח עם הרב על נושא זה ולהגיע עמו להסכם מסודר.